לא להכאיב – להבין

בהמשך למייל , ותודה על התגובות –

אני רוצה לחדד רגע את העיקר:

כן, ללקוחות שלנו יש כאבים.

כן, הם באים אלינו
​כי משהו חשוב להם,
​חסר להם או
​כואב להם.

אבל המטרה שלנו בשיווק היא
​לא ללחוץ על היבלת –

אלא להבין איפה היא נמצאת.

כי הכאב של הלקוח הוא מצפן, לא שוט.

הוא נועד להכווין:

מה לשפר במוצר, איך לדייק את ההבטחה, איך לדבר אליו נכון.

 

מה הוא לא נועד לעשות?

להפחיד.

להקטין.

ללחוץ.

 

מניפולציה אולי עובדת –

אבל זה לא כלי שראוי להשתמש בו

 

מותג – מוצר טוב, מחבר באמת שלו.

בערך שלו, הוא לא צריך לצעוק.

הוא לא צריך לדרוך.

 

הוא מושך – כי הוא מאפשר.

הוא ממגנט – כי הוא פותח דלת, לא דוחף פנימה.

האם ברור לך הערך של המותג שלך?
​רוצה לדייק אותו כדי למשוך באמת?

מעוניינת בשיחת יעוץ על אסטרטגיית המותג?
​מלאי את הטופס – כאן

ונראה יחד אם זה מתאים

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים מכוונים

הקרחון

הקרחון –
​מה עומד מאחורי העוצמה

 

דמיינו קרחון אדיר בלב ים סוער.

עוצמתי. מרשים. כובש.

רובו מוסתר מתחת לפני המים,


​שם הוא שומר על יציבותו מול הגלים,
​על הגובה והיופי שמרשימים את העין.

 

מה שמעל פני המים
​מושך את תשומת הלב –
​הצבע, הצורה, הנוכחות המרהיבה.

אבל מה שמחזיק אותו יציב,
​מה שמעניק לו עוצמה, מסתתר מתחת:
​האסטרטגיה, התוכנית, התמהיל,
​העומק שלא רואים במבט ראשון.

אותו הדבר נכון למותגים.
​החלק שמוצג לעין –
​הקמפיין, העיצוב, הרעיון –
​מרשים ומושך תשומת לב.

אך בלי העומק שמתחת לפני השטח,
​בלי החלק הסמוי שמעניק יציבות וכוח –
​כל גל קטן עלול להפיל אותו.

האתר החדש שלנו באוויר.

זה רגע מרגש.
יש בו משהו מהריח של דפוס, הרצון לדפדף, לגעת, להיכנס באמת.
סוף־סוף אתר שמספר את הסיפור שלנו, ואת הדרך הארוכה שעברנו.

האתר הקודם נבנה לפני כ־10 שנים, והתעדכן עם הזמן לפי הצרכים.
ב״ה העסק התחדד, התהליכים השתפרו, והעשייה הפכה מדויקת ומובילה יותר.
אבל האתר הישן כבר לא שיקף את הערכים שלנו ולא אפשר חוויית לקוח אמיתית.
היה בו הרבה תוכן, בלי סדר, בלי בהירות ובלי תחושת כיוון.

התחל>>>

סיפור של תחילת הדרך

במטרה לתת לך כלי בכל התחלה שהיא…

 

ביצעתי עבודה ללקוח – קטלוג לנעלים

אגב, הלקוח ידע שזה פעם ראשונה שאני עושה את זה

וקיבל מחיר בהתאם…

 

למחרת ששלחתי את העבודה לדפוס

אני מקבלת טלפון

שלום, אני מדבר עם הגרפיקאית?  (הדופק עולה ל200 מעלות….)

כן,

-תגידי, את גרה בעזה? (רעד בידיים…)

מה?

-כן, את גרה בעזה?

-מה? מה? אני גרה באשדוד

 

ואז

בום – – (פתאום אני קולטת שלא הבנתי את הבדיחה)

 

כי העבודה שלך נראית, כמו עבודה ערבית!!

 

בהמשך בקושי אוספת את עצמי

בקשתי לדעת מה הבעיה וכד׳

והוא אומר: (בקול מתנשא וצפצפני)

אין אפשרות להסביר דרך הטלפון, תצטרכי לנסוע לתל אביב, אנו סוגרים ב7

אה

אה

אה

 

אני מוצאת את עצמי, נסחבת לתל אביב, ב2 אוטובוסים, עם תינוק בעגלה

ושם בזילזול הראה לי את הבעיה שבאמת יכול היה להסביר בטל. ב-2 דק׳…

 

וגם אמר

תגידי, למה את עושה עבודה, אם זה פעם הראשונה?

אמרתי לו

באמת? אם לא תהיה פעם ראשונה

איך תגיע הפעם השניה, והשלישית???