בניתוח אסטרטגי עלה שהשם “אופן”, למרות שהוא מקצועי וקצר, לא הצליח לייצר זיהוי בשטח. בסקר בקרב הלקוחות 99% זיהו את הסטודיו כ“שושי אופנהיים”, ורק מעטות זכרו את השם העסקי. מעבר לנתונים, גם ב-DNA המותגי היה ברור שהשם לא מבטא את האישיות, והסיפור של שושי עצמה.
המסקנה הייתה טבעית: לבחור בשם המוכר, אהוב והמושרש – גם אם הוא מורכב יותר ויוצר אתגר עיצובי, שניתן להפוך ליתרון.
הכוח המופלא של שושי הוא היכולת לעצור ולהקשיב לעצמה באמת.
גם תחת מתח, עומס או לחץ – היא לוקחת נשימה, בודקת מה נכון לה, ומתכווננת לנקודת האיזון הפנימית.
אותה מתודת חיים עוברת אל הלקוחות:
להקשיב לגוף.
לזהות מה מעכב.
להבין מה מניע.
ולפעול – ממקום של מודעות וחוזק פנימי.
זהו סטודיו שמתרגל לא רק כוח פיזי – אלא חיבור אמיתי לעצמי, על המזרן ובחיים.
כולנו יודעות שתוצאות מגיעות מהתמדה –
אבל גם מכירות היטב את תירוצי ה"נכון… אבל לא עכשיו".
בסטודיו של שושי זה אחרת:
ביחד מוצאים מהו ה"מנוע הפנימי" של כל אחת,
מהניצוץ שגורם לה לקום, לזוז, להתמיד –
ולא רק לשאוף, אלא גם להשיג.
שושי לא רק מלמדת אימון –
היא מדליקה מנועים.
